פסק-דין בתיק עת"מ 16764-06-13

לאחר העיון בבקשת המשיבה 1 לסילוק העתירה על הסף,, חוששני כי העתירה אינה ראויה לדיון.

לוז טענת העותר היא כי וועדת האתיקה לא נתנה דעתה לתלונה שהגיש העותר נגד המשיב 2, לא דנה בה ולא החליטה דבר לגביה ומכאן עתירתו הראשית לחייבה לעשות כן (עתירה נוספת היא להורות לוועדה ליתן פירוט כדבעי לנימוקי החלטתה, לכשתינתן).

התלונה הנוכחית (מיום 26.2.13) וקודמותיה (מן החודשים יוני - אוקטובר 2011) נסבות על טענה כי המשיב 2 עבר לכאורה עבירת משמעת עת אישר נכונות אמירת לקוחו במסגרת תצהיר עדות ראשית שהוגש בת"א (מחוזי מרכז) 5699-11-10, אישר את חתימת לקוחו על התצהיר ואף צירף לתצהיר מסמכים שהם ראיות בלתי קבילות (הקלטת דברים שנאמרו במסגרת משא ומתן לפשרה) ואף הביא בגוף התצהיר מובאות מאותן הקלטות. התלונות הקודמות נגנזו בהחלטת וועדת האתיקה מיום 25.11.12 (לאחר הגשת עת"מ 30321-11-12בידי העותר).

טענת העותר היא כי תלונתו הנוכחית, מיום 26.2.13, היא תלונה חדשה ושונה מקודמותיה, וכי היא לא נדונה על ידי וועדת האתיקה. החידוש הנטען בתלונה מבוסס בעיקר על העובדה שבית המשפט הדן בת"א 5966-11-10, החליט למחוק מן התצהיר את הדברים שצוטטו מתוך המשא ומתן לפשרה ולהוציא מנספחיו את תמלילי השיחות הללו (החלטת כב' השופט גרוסקופף מיום 20.12.11). העותר טוען כי החלטה זו לא הייתה נגד עיני הוועדה עת דנה היא בתלונות הקודמות והחליטה לגנוז אותן (החלטת הגניזה ניתנה כזכור ביום 25.11.12, קרי: כשנה לאחר החלטת כב' השופט גרוסקופף).

הוועדה ביקשה לסלק העתירה דנן על הסף. אחד מנספחי הבקשה הנוכחית הוא פניית העותר לוועדה, מיום 21.12.11 (נספח ב' לבקשה), אליה צורפה החלטת כב' השופט גרוסקופף. לשון אחר: הוועדה טוענת כי עת החליטה לגנוז את התלונות הקודמות, עמדה החלטת כב' השופט גרוסקופף נגד עיניה ומשכך - אין בתלונה הנוכחית (מיום 26.2.13) כל חידוש. יתר על כן. ביום 24.6.13 החליטה מליאת הוועדה כי אין מקום לחדש הטיפול בתלונות הקודמות, והטעם שנתנה לכך היה כי החלטת כב' השופט גרוסקופף ממילא הובאה במכלול שיקוליה לגניזת התלונות הקודמות.

העותר סבור כי עמדתה של וועדת האתיקה (כאילו החלטת כב' השופט גרוסקופף הייתה נגד עיניה בהחליטה לגנוז התלונה הנוכחית) היא טענה עובדתית המחייבת בירור ולא ניתן לייסד עליה החלטה לסלק העתירה על הסף.

בכל הכבוד, דעתי שונה. ראשית , בתגובתו לבקשה דנן, העותר לא כפר בכך שהמציא לוועדה, ביום 21.12.11, עותק מהחלטת כב' השופט גרוסקופף. מכאן - שאף לשיטתו ההחלטה הייתה לפני הוועדה עת דנה היא בתלונות הקודמות. שנית , לגוף הדברים, הוועדה דנה בתלונה דנן והחליטה שלא לשנות מן ההחלטה הקודמת. אמת, הוועדה ראתה בתלונה זו משום בקשה לחידוש הטיפול בתלונות הקודמות ולא תלונה חדשה ועצמאית. אפשר והיה עליה לראות בתלונה הנוכחית תלונה חדשה (כפי שביקש העותר בסעיף 21 למכתב התלונה מיום 26.2.13) ולא בקשה לחידוש הטיפול בתלונות הקודמות, אך מן הבחינה המהותית, דנה הוועדה בפנייה ולא חסכה מן העותר את עמדתה לגביה (ראו מכתב הוועדה לעותר מיום 26.6.13, נספח א' לבקשת הסילוק), גם אם עמדה זו הייתה לצנינים בעיני העותר. מן הראוי להטעים כי העותר לא התייחס כלל למכתב אחרון זה של הוועדה, ונימוקיו וודאי עימו. מכל מקום, משהייתה החלטת כב' השופט גרוסקפוף לפני הוועדה כבר כשנה עובר למתן החלטתה ומשהיא הודיעה לעותר כי ההחלטה הובאה במניין שיקוליה - שוב אין מקום לעתירה זו ואני מורה על מחיקתה בלא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג (28 יולי 2013), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא כדין עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: